• חלוקת השלל
•
• כל יום בדרכי לעוד יום עבודה אני מקשיב ברוב שעמום לשיחות בין מראיינים לפוליטיקאים וכאלה שעתידים להיות , וכבר בתחילת השיחה אני רואה לאן מובילה - לשום מקום חדש, לשום מקום שמשם רואים יותר טוב (דברים שרואים משם לא רואים מכאן), ואולם מכיוון שיש לי ותק של עשרות שנים בזו הארץ עולה בי התחושה של עם מדוכא שככל שמצליפים יותר כך הוא נהנה יותר.
•
• המראיין שאלה : איזה תיק אתה צריך לקבל?
•
• תשובה עוד מוקדם לדעת אבל הייתי שמח לקבל את תיק התקשורת .
•
• מראיין: אולי תקבל את תיק הבלי תיק .
•
• תשובה : צחוק מתגלגל חחחחחחחחחחחחח.
•
• גם המראיין מצטרף לצחוק , ופה בדיוק אני מבין איך צוחקים עלינו העבדים (לא של פסח) איך מתבצעת חלוקת השלל והכל בהסכמה מלאה מצידנו, ובשבילהם הסתיים עוד קרב "עקוב מדם" אך משתלם בסופו, וכרגע אפשר לנוח על זריי הדפנה ולעשות כאילו פועלים במלוא עוזם כדי "לעזור לנו הבוחרים" ,כביכול רבים ביניהם מול המצלמות (כמו הכאילו קרבות על המסך הקטן)
•
• אח"כ שותים ביחד במזנון הכנסת "חברים טובים". אפילו זיוף אורגזמה אינו טוב יותר מהזיוף המשכנע שלהם .
•
• זה מזכיר לי גם בהיותי אב צעיר עם שני ילדים קטנים איך מגיעה לפעמים שעה של רוויה די לא רוצה יותר לשמוע , רוצה שקט מוחלט ואז מגיע אחד הילדים בריצה ורוצה דווקה הרגע לשתף אותי בחוויה שלו ואז בחיוך מזוייף אני מחייך ומחכה שכבר יראה את החיוך ויעוף לי מהעניים.
•
• ואנו מתי נבין את עצמת הכוח הקיים בידינו, מתי נדע שהם המראה שלנו ולא להיפך, מתי נקלוט שעברה לה עוד שנה ופסח שוב פסח עלינו או אנחנו דילגנו עליו.
•
• האם אנחנו מבינים שלעבדות יש רק כוון אחד ( וואן וואי תיקט) ?
•
• האם מכת הדם שקיימת בנו לא מספיקה כדי לצאת מהעבדות הזאת.?
•
• האם כדאי לנו לחכות עד מכת הבכורות?
•
• לא ניתן יהיה לחצות את ים סוף אם לא נרצה .....
•
• ראשית נפסיק להלל את המנהיגים.
•
• שנית נפסיק לצפות שמשם תבוא הישועה.
•
• הם הרי כבר מכרו אותנו בעבור נזיד עדשים....
•
• תקוה = אמונה עשיה = פתרון
•
• הצלחה רבה
